החלטה בתיק רע"א 2022/13

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו (כב' השופט ג' גינת) מיום 18.2.2013, בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט צ' כספי) מיום 30.1.2012, אשר דחה את תביעת המבקש בה טען כי לא שולמו לו כל כספי הביטוח להם היה זכאי בהתאם לפוליסת הביטוח שרכש מהמשיבה.

1.       בעבור המבקש נרכש ביטוח אצל המשיבה. עקב התדרדרות במצבו הרפואי, המבקש איבד את כושר עבודתו בחודש אפריל 2003. על רקע זה, שילמה לו המשיבה תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר השתכרות, בתקופה שבין חודש אפריל 2003 ועד לחודש מאי 2005. התשלום נעשה על בסיס תנאים שנקבעו ב"טופס תנאי חיתום" (להלן: הטופס), בו הוגבלה זכאות המבקש לתגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה עד גיל 60 ולמשך 24 חודשים בלבד.

2.       המבקש הגיש תביעה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, בה טען כי לא שולמו לו כל הסכומים להם הוא זכאי מהמשיבה לפי פוליסת הביטוח שנרכשה עבורו. טענתו העיקרית של המבקש היתה כי הוא כלל לא היה מודע לטופס, על התנאים המגבילים שבו, וכי הטופס אינו נכלל בפוליסה.

התביעה נדחתה ובית המשפט קיבל את עמדת המשיבה לפיה הטופס מהווה חלק מפוליסת הביטוח והתשלומים ששולמו למבקש נעשו בהתאם להוראותיו. בית המשפט היה מוכן לקבל את עדות המבקש, שנתמכה בחוות דעת של גרפולוגית, כי לא הוא חתם על הטופס וקבע כי האמור בתצהיר הסוכן, לפיו, המבקש חתום על גבי הטופס, איננו נכון והסוכן לא ידע להסביר זאת. בנוסף, בית המשפט הסכים להניח כי המבקש לא ראה את הטופס קודם להגשת התביעה, הגם שהביע ספק אם לא היה מודע לתנאיו. עם זאת, בית המשפט קבע כי אין בכך לשנות, שכן, הטופס נערך בידיעתו ובהסכמתו של הסוכן, אשר היה זה שקיבל את הטופס מהמשיבה ושסיכם את פרטי חוזה הביטוח עימה. בהקשר זה, ציין בית המשפט כי המשיבה הסכימה לבטח את המבקש, בתנאים מגבילים, רק בעקבות התערבות הסוכן, וזאת, לאחר שמועמדותו של המבקש לביטוח נדחתה קודם לכן, בשל מצבו הבריאותי. בית המשפט קבע כי המבקש הסכים כי הסוכן יהא שלוחו לעניין כריתת חוזה הביטוח, המשא ומתן לכריתתו ותנאיו, לפי סעיף 33(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: החוק), וחתם על הסכמה זו בסעיף נפרד בהצעה. לפיכך, נקבע כי, בהתאם לסעיף 2 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965, משהסכים הסוכן לתנאי הפוליסה, שוב לא יכול המבקש להתכחש להם.

3.       על פסק דינו של בית משפט השלום, הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור. בית המשפט ציין כי בית משפט השלום ביסס את מסקנותיו שבעובדה על הראיות שהובאו בפניו. בית המשפט הזכיר, תוך שהתייחס לראיות שעמדו בפני בית משפט קמא, כי נקבע שהמבקש התקבל כמבוטח של המשיבה רק בעקבות מעורבות הסוכן. זאת, לאחר שהושגה פשרה בין הצדדים במסגרתה הוסכם כי המבקש יבוטח בפוליסה מוגבלת, כמפורט בטופס, ולאחר שהמבטחת סירבה לקבל את המבקש כמבוטח קודם לכן, בגין מצבו הרפואי. עוד צוין בפסק הדין כי בית משפט השלום קבע כי הטופס נעשה בידיעתו ובהסכמתו של הסוכן. בשים לב לראיות אלה, קבע בית המשפט המחוזי כי הוא אינו רואה אפשרות להתערב במסקנותיו של בית משפט השלום. בית המשפט הבהיר כי אין בעובדה שנקבעה בבית משפט השלום, לפיה, לא המבקש חתם על הטופס, ובטענות המבקש לפיהן הסוכן לא אישר בעדותו כי הוא, ולא סוכנות הביטוח שבשליחותה פעל, היה זה שהשיג את ההסדר מול המשיבה, כדי להביא לפסילת מסקנותיו של בית משפט השלום. על כן, בית המשפט חזר וקבע כי הסוכן היה מורשה לטפל בשם המבקש בהשגת חוזה הביטוח וכי לולא מעורבותו כלל לא היתה מושגת הסכמה בדבר ביטוחו של המבקש.

4.       על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. המבקש טוען כי הערכאות דלמטה הסיקו מסקנות שגויות מהראיות שהיו בפניהן וכי קביעותיהן מבוססות על הנחות שלא הוכחו ואשר סותרות זו את זו.

במסגרת זו, המבקש טוען, בין היתר, כי לא היה מקום לקבוע כי הסוכן מונה כשלוחו לעניין כריתת חוזה הביטוח וכי יש לקבוע שלטופס אין תוקף. לטענת המבקש, הסעיף בפוליסה שעניינו מינוי הסוכן לשלוחו נוסח באופן סתום ולקוני והמבקש חתם עליו באופן טכני, במסגרת החתימה על כלל המסמכים, ומבלי שהוסברה לו משמעות הדבר. בנוסף, טוען המבקש כי הוכח כי הוא לא ראה את הטופס וכי לא הוא חתם עליו ולדבריו, שגה בית משפט השלום כשקבע כי אין משמעות לשאלה מי אכן חתם על הטופס. לטענת המבקש, הוא לא היה מודע לטופס ולתנאיו והסוכן לא הסביר לו מהם תנאי הפוליסה, אלא מסר לו רק כי הפרמיה בגין הביטוח תהא גבוהה יותר בשל מחלה ממנה סבל, הא ותו לא. עוד טוען המבקש כי הדרישה בטופס כי הוא עצמו יחתום על הטופס וטענת הסוכן כי המבקש אכן חתם עליו, מלמדת כי הסוכן לא ראה עצמו כמי שמוסמך לחתום על הטופס ולהסכים לתנאיו תחת המבקש וכי גם המשיבה לא ראתה בסוכן כשלוחו לעניין זה. עוד טוען המבקש כי המשיבה לא הרימה את הנטל להוכיח כי הוא היה מודע לסייגים שבטופס, לא עמדה בחובותיה להדגיש תנאים אלה בפוליסה, ליידעו בהגבלות ולוודא כי הוא מודע להן ומבין אותן. לפיכך, טוען המבקש כי יש לחייב את המשיבה לשאת בתוצאות התנהלותו של הסוכן ולקבוע כי היא מנועה מלהסתמך על התנאים המופיעים בטופס ועל כן, המבקש מבוטח בפוליסה ללא תנאים מיוחדים, מלבד התוספת לפרמיה כאמור, כפי שסבר, בהתבסס על מצגי הסוכן.

6.       כמו כן, המבקש מעלה טענות עקרוניות לגבי ההסדר שנקבע בסעיף 33(א) לחוק, לגבי תכליתו ויעילותו. סעיף זה קובע כי "לענין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולענין כריתת החוזה, יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב." (להלן: תניית היפוך השליחות). בנוסף, המבקש מלין על אופן יישומן של הוראות הסעיף הנ"ל על-ידי חברות הביטוח וטוען כי הן מחתימות את המבוטחים על תניית היפוך השליחות בלי להסביר להם את משמעות הדבר, מה שמאפשר לחברות להתנער ממצגיו ופעולותיו של סוכן הביטוח. על רקע זה, קורא המבקש לבית המשפט להתערב ולצמצם את כוחן של חברות הביטוח לעשות שימוש בתניית היפוך השליחות ולקבוע כי יש לחייבן להבליט תניה זו בחוזה, להסביר למבוטחים את משמעותה והשלכותיה, לוודא כי הדבר הובן על-ידם ולהגדיר במפורש בחוזה את היקף שליחותו של הסוכן לפי תנייה זו. בנוסף, המבקש קורא לבית המשפט לקבוע כי חברת הביטוח תהא אחראית למצגי סוכן הביטוח אף אם נהפכה השליחות, במקרה שהלה לא גילה למבוטח אודות תנאים חדשים בחוזה הביטוח ואם הוצא למבוטח ביטוח שונה מזה שביקש, כפי שנעשה במקרה דנן, לדבריו.

          לבסוף, טוען המבקש כי נדרשת התערבות בית המשפט בעניין זה, בין השאר, כיוון שהבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית בעלת חשיבות כללית, הנוגעת למיליוני מבוטחים והיות שקיימות בסוגיה זו הכרעות סותרות של בתי משפט בערכאות נמוכות.

7.       לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות דלמטה הגעתי לכלל מסקנה כי אין להיעתר לבקשה.

חלק ניכר מטענותיו של המבקש מופנות נגד ממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים שכאלה, אשר לערכאה הדיונית יתרון בקביעתם בשל התרשמותה הישירה, הבלתי אמצעית, מן העדים. ברי, אם כן, כי בקשה להתערב בממצאי עובדה אינה מצדיקה ככלל מתן רשות לערער בפני ערכאת ערעור שנייה, באשר החשיבות שבשאלות שבעובדה אינן בעלות חשיבות החורגת מעניינם של הצדדים לסכסוך הקונקרטי. הערכאה הדיונית ניתחה את הראיות שהובאו בפניה והגיעה למסקנה כי דין התביעה להידחות מן הטעמים שפורטו בפסק דינה. ערכאת הערעור דנה אף היא בטענות המבקש, לא שוכנעה כי יש בהן ממש, וסמכה ידיה על מסקנתו של בית משפט השלום. בנסיבות העניין, ובהתחשב בכך, לא מצאתי טעם לדיון נוסף בטענות שמעלה המבקש.

          יחד עם זאת, יוער כי יתכן שהטענות העקרוניות שמעלה המבקש בנוגע לתניית היפוך השליחות ולחובות שראוי להחיל על חברות הביטוח בהקשר זה, אכן מעלות שאלות משפטיות או ציבוריות חשובות שיש בהן עניין. נושאים אלה נדונו אמנם בחלקם על-ידי בית משפט זה (ראו ע"א 190/99 נעמט נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(4) 652 (2001), וכן ע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אורים, פ"ד מה(2) 811 (1991). בנוסף, לעניין החובות המוטלות על חברות הביטוח והפרשנות הראויה של חוזי ביטוח, ראו, למשל, ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, פ"ד מט(2) 749 (1995)). אולם, נראה כי נותרו במסגרת זו שאלות חשובות וכבדות משקל אשר יתכן כי יהא מקום לדון ולהכריע בהן בעתיד. עם זאת, חוששני כי בנסיבות העניין, אין זה המקרה המתאים להידרש לסוגיות אלה. זאת, בין היתר, בהתחשב בקביעותיהן של הערכאות הקודמות כי ללא מעורבותו של הסוכן בעניין זה, המבקש לא היה זוכה לביטוח מצד המבקשת כלל ועיקר.

לאור האמור, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ‏כ"ו בסיון התשע"ג (‏4.6.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. עכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: